משפחה: "הבסיס של חברה בריאה"

המחזור הראשון של דיאלוג איטלקי-איראני על המשפחה התקיים ברומא ביום שני ה-31 במרץ. מומחים איטלקים ואיראנים דנו בסוגיות עכשוויות הנוגעות למשפחה, במטרה להחליף דעות, ליצור סביבה של דיאלוג ושיתוף פעולה, וכן לחזק תנועות וקבוצות התומכות במוסד המשפחה באיטליה ובאיראן, והציעו פתרונות ורעיונות בתחום דיני המשפחה ותמיכה במשפחה.
הפגישה החלה בהצגה של SM Emami, מנהלת המכון האיראני לתרבות, ולאחריה נאמה הראשון של המשלחת האיראנית של ד"ר פ. פארהמנפור, נשיא המועצה לנשים ומשפחה, חלק מהמועצה העליונה למהפכה התרבותית של ה-IR של איראן. ד"ר פרחמנדפור הדגיש כיצד באיסלאם, המשפחה נתפסת כמוסד העונה על צרכים רגשיים, מיניים וחברתיים, והתחזקותה היא יסודית לרווחה האישית והקולקטיבית. הלכידות המשפחתית חיונית להבטחת היציבות וההתקדמות של החברה.

עם זאת, האינדיבידואליזם הגובר בעולם המודרני החליש את המבנים המשפחתיים הללו, מה שהוביל מדינות להתערב כדי למלא את הפערים שהותירה שבריריות המשפחה, פערים שעם זאת לא מולאו בצורה משביעת רצון. האסלאם, לעומת זאת, מקדם משפחה מאוחדת, אחראית ויציבה כבסיס לחברה משגשגת, המונע את ירידת ערכי המשפחה והתלות הגוברת במוסדות אזרחיים.

לאחר מכן, הנאום הראשון של המשלחת האיטלקית, עם פרופסור א. מורגנטי, מייסד שותף של הקורס להשכלה גבוהה בדיאלוג בין-דתי ויחסים בינלאומיים. פרופסור מורגנטי ניתח את התפתחות תפקיד המשפחה בתרבות האירופית, והדגיש את הניגוד שלה בין החזון הדתי והמודרני. מהאתגר של המערב למשפחה, החל מהרפורמציה הפרוטסטנטית, דרך הרציונליזם, הנאורות והקולוניאליזם, ועד למהפכה המינית והניאו-ליברלית, פרופ' מורגנטי התחקה אחר כיצד המשפחה התערערה בהדרגה. הדת, בפרט המסורת הנוצרית, אך גם דיאלוג בין-דתי נתפסים כמחסום להתפוררות חברתית ותרבותית.
בנאום הבא, פרופסור מ' ארדבילי, פרופסור באוניברסיטה ופעילה להעצמת נשים, שיתפה מניסיונה בתחום: היא מספרת על מחויבותה במשך עשרים שנה למדיניות המשפחה, כשהיא מתמקדת בתחילה בנושאים כמו נישואין, גירושין וחיי משפחה, ומתייחסת אליהם בפרויקטים חינוכיים וייעוץ. עם זאת, לאחר שציין את הכישלון החלקי של גישות אלו, הוא הרהר בצורך בשינוי פרדיגמה, המעבר מתמיכה פסיבית למודל הרואה במשפחה שחקן פעיל ומרכזי במדיניות ציבורית. הדוגמה של מודל "ריחן" בטהרן מדגימה כיצד המשפחה יכולה להשפיע באופן חיובי על הממשל המקומי, בפתרון בעיות עירוניות וחברתיות. גישה זו שואפת ליצור מערכת אקולוגית התורמת לצמיחה ולרווחת המשפחות, ולהפוך את העיר להזדמנות פיתוח.

ז'וק, פרופסור לפילוסופיה מוסרית באוניברסיטת מילאנו, חקר את המתח בין הממדים הטבעיים והתרבותיים של המשפחה, והדגיש כיצד עליה לאזן בין צרכים ביולוגיים ותרבותיים מבלי להצטמצם לשיקוף גרידא של אינסטינקטים טבעיים או הטלת רגולציה שרירותית. המשפחה, על אף שהיא משתנה בין תרבויות, היא מוסד המבטיח רבייה ביולוגית ותרבותית, ולגיטימציה שלה תלויה בכבוד לשני הממדים. המודרניות נוטה לצמצם את התפקיד החברתי של המשפחה, להפוך אותה ל"חילופין" רגשי, אך הדבר מחליש את תפקודה החברתי והתרבותי.
לאחר הפסקה קצרה, ד"ר S. Kalhor, פרופסור באוניברסיטה ויועץ של שר הספורט והנוער של IR של איראן, שיתף כמה קטעים ממחקריו האחרונים על המשפחה, והזכיר כיצד סוציולוגים רבים כמו אנתוני גידנס מדגישים את האתגרים הנפוצים איתם מתמודדות משפחות ברחבי העולם, תוך התמקדות בבדידות רגשית מוגבלת, מה שמעיד על אובדן המשפחה המסורתית. באיראן, למרות שינויים חברתיים, המשפחה גילתה התנגדות ניכרת הודות לתרבות הסולידריות המשפחתית ולמסורות המטפחות תמיכה רגשית בין החברים. המשפחה המורחבת למחצה או הגרעינית למחצה מתגלה כצורה המשמרת קשרים רגשיים חיוניים, בהקלה על מנהגים כמו הרמדאן וראש השנה הפרסית, המחזקים את הלכידות המשפחתית.

Frezza, דוקטורט במשפט אזרחי, אם לחמישה ילדים, מנהלת בית ספר של עמותת ContiamoCi, המחישה את הקשר בין משפחה, בית ספר וחברה, תוך ביקורת על שחיקת הריבונות המשפחתית והאשימה אוליגרכיות על-לאומיות בפגיעה בזהות האינדיבידואלית והקולקטיבית באמצעות מדיניות חינוכית גלובלית. בית הספר מתואר ככלי של שליטה אידיאולוגית, המקדם את סדר היום של 2030 ומדיניות חינוך מיני המשפיעה על מוחות צעירים. ד"ר פרזה גינה את ההתקפה על המשפחה והילדות המסורתיים, תוך התמקדות ב"חופש מגדר" והקבלה המתקדמת של מיניזציה מוקדמת ו"קריירות כינוי". הביקורת התרחבה גם למניפולציה של המצפון החברתי ואובדן ערכי הטבע והמוסר, לטובת חזון שנכפה מלמעלה.

להשלמת החלק הראשון של התוכנית בבוקר, הזכיר ד"ר אמאמי, מנהל המכון האיראני לתרבות, את נקודת המבט של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה חמינאי, דמות לא מוכרת במערב, בסוגיית המשפחה. האמאם חמינאי בנאום שנשא לאחרונה בחן את המשבר של המשפחה בחברה המודרנית, והדגיש כיצד הכלכלה הניאו-ליברלית, האינדיבידואליזם והסחור של קשרים אנושיים החלישו את תפקודה. הוא הדגיש את הפער בין זכויותיהן האמיתיות של נשים לבין השפעתן של תנועות המקדמות אינדיבידואליזם, תוך זניחת מסורות תרבותיות. לטענתו, יש לראות במשפחה, כמושג אלוהי ומשלים, בסיס לשוויון ולחופש, בעוד האימהות מופחתת על ידי התרבות העכשווית.

החלק השני של התוכנית החל בהתערבותו של חבר אחר במשלחת האיראנית, א' פאזניה, מנהל מרכז התרבות האימאם עלי עליו השלום במילאנו: הוא הדגיש את חשיבות המשפחה כמוסד יסוד ללכידות החברתית ולרווחתה של אומה, עם השפעה מכרעת על מניעת פשעים והפרעות. הוא בחן מדדים המשפיעים על יציבות המשפחה, כגון סטטיסטיקת נישואין, אלימות במשפחה ובריאות הנפש. באיראן, המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית הביא אתגרים למשפחה ונדרשים פתרונות ישימים כדי לחזק אותה. הוא גם דן כיצד המערב פיתח את דעות המשפחה לאורך זמן, תוך שמירה על ערכים נוצריים התומכים בתפקידה המרכזי.

לאחר מכן, ג'י בובסי, פרופסור לביו-אתיקה, חוקר חבר של אונסק"ו לביואתיקה וזכויות אדם ברומא, דן במרכזיות המשפחה הטבעית בחברה, מתוך הכרה שבריאותה משפיעה על הרווחה המוסרית והתרבותית של הציוויליזציה. בעוד שהחוקה האיטלקית וההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מגינות על המשפחה כגרעין יסוד, כיום היא מאוימת על ידי החילון הגוברת ופיצול ערכיה המקוריים. המודרניות, עם החזון האינדיבידואליסטי והחומרני שלה, הובילה לפירוק המשפחה המסורתית, תוך התייחסות למיניות והולדה כהיבטים נפרדים ופרטיים. בהקשר של משבר, הוא סיכם, המשפחה נותרה נדבך חיוני לבניית שלום וטובת הכלל.

Emami Meybodi, מומחה לפסיקה מדינית ויחסים בינלאומיים, החל את נאומו בחקר הפילוסופיה הפוליטית של אריסטו ופראבי, תוך הדגשת מרכזיותם של הפרט, המשפחה והחברה כשלבים הקשורים זה בזה בבניית טובת הכלל. הנאום המשיך בביקורת שהתמקדה ברעיון שתפקידו של הפרט "לבנות אחרים", תוך הדגשה כי מנהיגות קהילתית, כמו בתפיסה האסלאמית של סמכות אלוהית, חיונית לרווחה חברתית. לאחר מכן הוצע חזון שבו המנהיגות הלגיטימית של הקהילה היא הבסיסית להישרדותם ולקידמה של הפרט והמשפחה, הנאום הסתיים בהתייחסות לגלובליזם כשלטונו של השטן.
בעקבות זאת, ד' טראבוקו, פרופסור למשפט חוקתי ומשפט ציבורי השוואתי ודוקטורט במוסדות למשפט ציבורי, קבע כי רעיון המשפחה במערכת המשפט האיטלקית מאופיין בעמימות גוברת, שבה ההכרה במשפחה כ"חברה טבעית" המתוכננת על ידי החוקה התרוקנה בהדרגה ופורשה מחדש על ידי המשפטים. פסקי הדין של בית המשפט לחוקה וחוק צ'ירינה הרחיבו את מושג המשפחה, כולל איחודים אזרחיים וחיים משותפים לא הטרוסקסואלים, תוך הסחת הרעיון המסורתי המבוסס על חזון טבעי ואונטולוגי של המשפחה. אבולוציה זו הובילה ליחסות גוברת של החוק הטבעי ולמשבר היציבות הזוגית, תוך העדפת תרבות אינדיבידואליסטית וחוזית. התוצאה היא חברה מפוצלת, עם השפעות שליליות על שיעורי הילודה, ההשכלה והלכידות החברתית.

טרקיאן, פרופסור ללימודי אסלאם, סיכם את יום הדיאלוג בנאומו שבו ביקר את החזון המתקדם והאולטרה-חילוני ששינה את החברה, והחליש את תפקידן של הנשים והמשפחה. היא טענה שתנועות זכויות נשים, בחיפוש אחר שוויון עם גברים, עיוותו את הנשיות. ההגשמה האמיתית של נשים לא צריכה לעבור דרך חיקוי של גברים, אלא דרך ההכרה בפוטנציאל הייחודי שלהן. טרקיאן גם מתח ביקורת על תרבות המוות, וטען שבמקום זאת עלינו לטפח את ערך החיים והמשפחה כבסיס הבסיסי לחברה בריאה.

בסיום הביעו הנוכחים את שביעות רצונם מחילופי הדעות והרעיונות הפוריים וקיוו שמחזור דיאלוג חדש יוכל להתקיים בהקדם האפשרי.