סעדי משיראז: הקול האלמותי של השירה הפרסית.
לרגל היום הלאומי סעדי, אותו חוגגת איראן ב-21 באפריל, ברצוננו לחלוק כבוד לאחד מגדולי המאסטרים של הספרות הפרסית, שחוכמתו ממשיכה להאיר את העולם שמונה מאות שנים לאחר לידתו.
אבו-מוחמד מוסליח אל-דין בן עבדאללה שיראזי, הידוע בפשטות כסעדי משיראז (בערך 1210-1291/92), מייצג את אחד הקולות העמוקים והאנושיים ביותר במסורת השירה הפרסית. עבודתו מתעלה על הזמן והמרחב, מדברת ישירות אל לב האנושות בבהירות וחמלה שנותרו ללא תחרות.
המילה היא מסעדי משיראז, שהוא אחד הכוכבים האוניברסליים ביותר של הספרות הפרסית. סעדי הוא הדובר והשגריר של התרבות האיראנית, החוכמה הטהורה, אהבת השלום וההומניטריות של איראן והאיראנים. צירוף המקרים של יום ההנצחה שלו עם חג הפסחא השנה (21 באפריל) מציע הזדמנות להרהר בעומק המרכיבים המשותפים בין שני תחומי הציוויליזציה של איראן ואיטליה. לך, בן ארצה יקר, אני מאחל היכרות גדולה יותר עם המורשת הרוחנית הללו, מקור לגאווה, והצלחה גדולה יותר.
השיר שאתה מצטט הוא אולי החיבור המפורסם ביותר שלו, אפילו מגולף בכניסה למטה האו"ם בניו יורק:
ילדיו של אדם הם חברים בגוף אחד
ביצירה הם נמשכו מתוך מהות אחת
ואם הגורל לאחד מהם מביא חוסר מזל
החברים האחרים אינם יכולים לדעת שלום
או שאתה, שלכאבי כאבים אחרים לא מרגיש
לא, אי אפשר לתת לך את השם גבר
פסוקים אלו, הלקוחים מיצירת המופת שלו "גולסטן" (הורד), מעבים את מהות הגותו של סעדי: החיבור בין האנושות והחובה המוסרית של חמלה. בעידן שבו מלחמות ומחלוקות עדיין קורעות את המרקם החברתי, המסר של סעדי על האחדות הבסיסית של המשפחה האנושית מהדהד עם רלוונטיות יוצאת דופן.
היצירות המרכזיות והתרגומים לאיטלקית
סעדי ידוע בעיקר בזכות שתי יצירות מונומנטליות:
- גולסטן (הרוזטו), שהושלם בשנת 1258, הוא אוסף של פרוזה ופסוקים המשלבים אנקדוטות, עצות מוסריות והרהורים פילוסופיים. מבנהו מאורגן לשמונה פרקים העוסקים בהיבטים שונים של חיי האדם: מכללי ההתנהגות של מלכים ועד למוסר הדרווישים, ממצוינות שביעות הרצון ועד ליתרונות השתיקה.
- בוסתן (הבוסתן), שחובר כולו בפסוקים בשנת 1257, הוא יצירה של הרהור מוסרי עמוק המחולק לעשרה פרקים העוסקים בנושאים כמו צדק, חסד, אהבה, ענווה והשלמה.
באיטליה, עבודתו של סעדי זכתה לתשומת לב מכמה חוקרים ומתרגמים. בין התרגומים המשמעותיים ביותר:
- "גן הוורדים" (גולסטן), תורגם על ידי אלסנדרו באוסאני, מגדולי החוקרים האיראנים האיטלקים, עבור איינאודי (1979)
- "הוורזיירה" (בוסתן), תורגם על ידי איטלו פיצי (מהדורה ראשונה 1889)
- "הגן והבוסתן", תרגום חלקי של שתי היצירות של פרנצ'סקו גבריאלי עבור UTET
לאחרונה, קרלו סאקונה ערך את המהדורה של "Il Roseto – Sa'di di Shiraz" עבור Carocci editore (2003), והציע פרשנות חדשה ליצירה עם מנגנון ביקורתי עשיר.
המורשת של סעדי
השפעתו של סעדי מגיעה הרבה מעבר לעולם הפרסי. יכולתו לשלב חוכמה מעשית ועומק רוחני, המתבטאת בסגנון אלגנטי אך נגיש, הבטיחה לו מקום של כבוד בפנתיאון הספרות העולמית. גתה העריץ אותו מאוד, ועקבות מחשבתו ניתן למצוא אצל סופרים מערביים כמו וולטייר והוגו.
מה שמייחד את סעדי הוא האנושיות העמוקה שלו. שירתו לעולם אינה מופשטת, אלא נטועה בחוויה קונקרטית. במהלך מסעותיו הנרחבים ברחבי המזרח התיכון, מרכז אסיה וצפון אפריקה, צפה סעדי במצב האנושי על כל היבטיו, מחצרות המלוכה ועד לשכונות העניות ביותר.
בעידן שבו אנו כל כך זקוקים לגשרים בין תרבויות, קולו של סעדי מזכיר לנו שמעבר להבדלים השטחיים, כולנו חולקים את אותה מהות אנושית. כפי שהוא כותב בגולסטן: "נוסע חכם אוסף זהב מכל מכרה ופנינים מכל ים".
חגיגת סעדי היום פירושה אישור מחדש של הערך של האמפתיה, החוכמה והיופי ככוחות המסוגלים לאחד את האנושות בחיבוק אחים, בדיוק כפי שמציע שירו האלמותי על אחדות המין האנושי.