חאפז ושפת השירה האוניברסלית.

למרות שחאפז נחשב לאחד המשוררים המפורסמים והמהוללים ביותר באירופה, מוערך במיוחד בחוגים צרפתיים ובמיוחד גרמניים, ואף היווה השראה עמוקה למשורר יוהאן וולפגנג פון גתה, אשר ביצירתו שכותרתהדיוואן וסט-אוסטליכר(ספה מערבית-מזרחית) משנת 1819, מדמיין דיאלוג עם המשורר הפרסי שחי ארבע מאות שנה קודם לכן באיטליה, ארץ דנטה, פטררקה ובוקאצ'ו, בית הספרות ואהבת השירה, המלחין הגדול משיראז אינו מוכר ומוערך באותה מידה. אף על פי כן, איראן ואיטליה, שתי מדינות בעלות היסטוריה עשירה בת אלפי שנים, עריסות של ציוויליזציות גדולות ששינו את העולם ועיצבו לצמיתות את מהלך ההיסטוריה האנושית, תמיד נהנו מיחסי ידידות וזיקה. למרות התקופות הקשות והסוערות של זמננו, ניתן, ואף חייב, לשקם ולשפר קשר זה. ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לפנות לשפה האוניברסלית של שירה ומוזיקה, יקרה לאיראן כפי שהיא יקרה לארצנו היפה? ואיזה מקום טוב יותר לקדם את הדיאלוג הזה, את המפגש הזה של תרבויות רחוקות אך דומות, מאשר הספרייה הלאומית המרכזית של רומא, הארכיון ההיסטורי של הזיכרון והספרות האיטלקית?

 זה מה שקרה ביום רביעי, 16 באוקטובר 2025, באולמות הבניין הענק בבירה: ה...קונצרט למען חאפז, שהחל בשעה 16:45 והסתיים בשעה 18:30, איחד חובבים וסקרנים, סטודנטים ופרופסורים, איראנים ואיטלקים, לחוויית האזנה נלהבת ולדיאלוג פואטי ומוזיקלי בין תרבויות. המפגש, שנפתח בנאום של פרופסור סטפנו פלו, פרופסור לשפה וספרות פרסית באוניברסיטת קה פוסקארי בוונציה, הסתיים, כמתוכנן, בקונצרט של מוזיקה פרסית מסורתית בביצוע להקת סורוש מולנה.

עוד לפני תחילת התוכנית, החדר הקטן שהוקצה לאירוע התמלא מעבר לכל הציפיות, מה שהוכיח את העניין הרב והסקרנות האמיתית שקהילה האינטלקטואלית האיטלקית רוחשת למשוררת משיראז ולתרבות הפרסית בכלל. "אין הרבה הזדמנויות כאלה, וזה חבל", העירה אחת ממשתתפות האירוע, כשהתיישבה עם בתה. והדיאלוג הבין-תרבותי החל הרבה לפני פתיחת הפגישה, כאשר אורחים ממוצא איראני ומשתתפים איטלקים, שהמתינו לדוברים שיכריזו על תחילת האירוע, קיבלו הזדמנות לשוחח על התרבויות והמסורות שלהם, תוך הכרה בנקודות מגע רבות יותר מאשר הבדלים והתפעלות מהעניין התרבותי ההדדי ביניהם.

כך, באווירה של חברות וסקרנות, החל האירוע עצמו בשעה שנקבעה. כאשר אורות החדר התעמעמו, רק שולחן הדוברים המוגבה נותר מואר. פרופסור פלו, שמאחוריו הבזיקו תמונות של נופיה עוצרי הנשימה והמלכותיים של איראן - ממדבריות לוהטים ועד להרים ירוקים, מהים השואג ועד לתלבושות מסורתיות ואזוריות - החל את הצגתו את דמותו של חאפז.

"למוזיקה, יותר מכל מילה, יש את הכוח לשקם את הצליל הסמנטי של השירה", פתח הפרופסור, שתרגם 686 גזלים מאת חאפז בשנת 2005 ו-80 שירים מאת אותו משורר בשנת 2008, יחד עם האוריינטליסט והבלשן המוערך ג'אנרוברטו סקארציה, בעצמו תלמידו של הערביסט והאיראניסט אלסנדרו באוסאני. "תרגום", הסביר, "אינו רק ניתוח של הטקסט כדי להסביר אותו, אלא גם פרשנות בדומה לאופן שבו מפרשים טקסט מוזיקלי". לאחר מכן שאל האם ניתן, באמצעות מוזיקה, לגשת לפואטיקה של המלחין הפרסי מהמאה ה-14. "ניתן להגדיר את ספר השירים של חאפז כ..."טקסט של תרבות, משום שיותר מאוסף רוחני או מוזיקלי פשוט, הוא מייצג טקסט המסוגל להתעלות על עצמו בהיסטוריה, לחצות את התקופות" וכך לנהל דיאלוג עם כל מי שמתקרב אליודִיוָאןבכל זמן, בכל מקום. דווקא במאפיין זה טמונה גדולתו של המשורר משיראז: העברת המסר שלו לכל אחד, בין אם לפרסי בן זמנו ובין אם לאיטלקי בשנת 2025! אבל מהו, במדויק, המסר הזה? כדי לענות על שאלה זו, פרופסור פלו פנה לדמות גדולה נוספת של השירה והפילוסופיה הפרסית, המסוגלת לקשר בין רציונליות לרגש, מיסטיקה וחומריות: מולה פאיז קשאני, אשר, ב...דיוואן שוקה מהדי, זיהה את ליבת אהבתו של חאפז באימאם מהדי, המושיע המובטח אשר, על פי המוסלמים, יבוא בסוף הימים כדי להרחיב את האסלאם ולהקים ממשלה המבוססת על צדק אלוהי. "לדברי קשאני, שירתו של חאפז היא הביטוי הגבוה ביותר של אהבה לאימאם", הסביר פרופסור פלו, "אך הוא מודה שאינו באמת יודע את כוונותיו של המשורר, שנותרו בגדר תעלומה עד היום".

דרך נוספת לגשת לעבודתו של חאפז מתוארכת לשנת 1994, הודות לפרופסור ג'אנרוברטו סקארציה הנ"ל, שתרגם את שירי המשורר משיראז והשווה אותם לסונטות של בן דורו האיטלקי, פרנצ'סקו פטררקה. יתר על כן, ה...דִיוָאן, כחיבור מוערך מאוד על סופיזם, "חולק קווי דמיון עם התפיסה ההינדית של התגלמותו החומרית של האלוהי", ועיבוד מקוטע של הגזלים שלו, שבו פסוקים בודדים מבודדים וכך מקבלים משמעויות חדשות משלהם, קירב את המשורר הפרסי להייקו היפני. דוגמאות אלה מדגימות שוב את יכולתו של יצירתו של חאפז להיכנס לדיאלוג עם תרבויות שונות ולהתייחס באופן בונה לכל מסורת בכל מקום בעולם. אנקדוטה שדווחה על ידי פרופסור פלו עצמו מדגימה תפיסה זו: "ילדה אפגנית נהגה לקרוא אתדִיוָאןחאפז על גג ביתה. עם פרוץ המלחמה בשנות השמונים, הילדה הקטנה הפכה לפליטת בטהרן, וכשגילתה שחאפז לומד בבית הספר, קראה:אני מכיר אותו! הוא המשורר של הכפר שלי!".

בנוגע לנושאי עבודתו של חאפז, הסביר הפרופסור, "אלה נושאי אהבה שאנו יכולים להשוות למושג האהבה החצרנית של ימי הביניים, עם התייחסויות לטבע, לחגיגת היין, ולביקורת ולחתרנות נגד הסדר הקיים כדי לרומם, לעומת זאת, את טוהר ליבם של הענווים והחכמים". חאפז הוגדר גם כ"פסגה העליונה של מה שנקראסגנון שירה פרסית עיראקית, המאופיינת בנטייה ללכוד בו זמנית, ללא סתירה או הפרעה, את ההיבטים האימננטיים והטרנסצנדנטיים של אובייקטים פואטיים: יין מייצג גם שכרון וגם עלייה אזוטרית, האהוב יכול להתייחס לבן אדם, לאלוהים או לריבון. מה שחשוב הוא לעגן את פרשנות היצירה לרמה הטקסטואלית, שכן לא יהיה רלוונטי לפנות לאירועים הידועים פחות או יותר בחייו של חאפז.

בגזלים של חאפז הנושא של ה-אירפאן, או ליתר דיוק, של גנוסיס, שכבר קיים אצל קודמיו כמו אל-גזאלי או עטר, אותם הוא מצטט ישירות. "משורר שיראז", סיכם פרופסור פלו את נאומו, "מביא להשלמת פואטיקה שקדמה לו, ומייצרת אותה עד כדי כך שהיא נתפסת כמושלמת, המאופיינת בעמימות אקספרסיבית חזקה. הפואטיקה שלו שקולה לדרך הוויה בעולם, מסנן לפירוש המציאות, ולכן ניתן להגדירה כהומניזם שלם." בסוף ההרצאה, פרופסור סטפנו פלו ריתק את קהל המאזינים הקשוב והנדהם עם קריאת תרגומו לעזאזל הראשון של...דִיוָאן, אשר "מייצג דחיסה של שירתו של חאפז".

המשורר משיראז, עם יצירתו, היה מושיע התרבות והמסורת הפרסית, כשהוא חותם אותן לנצח ביצירותיו וכך הפך אותן לנצחיות וחסינות בפני שינויי ההיסטוריה, כך שיוכלו לעבור ליורשיו. ללא יצירתו של חאפז, לא היו מתקיימות הרהורים פילוסופיים של פאיז קשאני, ובלעדיהם, בתורם, לא היו מתקיימות ההסברים הפואטיים והפילוסופיים של יורשיו. כמו שרשרת ארוכה הנמתחת מפרס שלפני האסלאם ועד ימינו, התרבות הפרסית שרדה והתחדשה הודות לחוליות ששימשו כנושאיה ומעביריה, מפרדוס לחאפז, מחאפז לקשאני, וכן הלאה, כל אחת מייצגת את השיא האמנותי, הפואטי והפילוסופי של תקופתה, כמו גם מגדלור ומקור השראה למאות שנים הבאות.

כהמשך לאירוע, להקת סורוש מולנה הטבילה את הקהל במנגינה פרסית מסורתית, וליוותה אותה בדקלום כמה מהגזלים של המשורר המהולל. מוזיקה נשגבת זו, כפי שהוזכר בתחילת האירוע, מייצגת את השפה האוניברסלית שיכולה לאחד שתי מדינות, איטליה ואיראן, שיש להן כל כך הרבה לתקשר ולחלוק זו עם זו. שירתו של חאפז, כה אהובה במערב אך מוזנחת למרבה הצער באיטליה, שם הקרקע פורייה לגילוי מחדש של המלחין הפרסי, יכולה לייצג גשר בין תרבויות והזדמנות למפגש בין שתי ציוויליזציות גדולות שידידותן טבועה בדיו בספרות ובשירה.