מתחם Niyavaran

קומפלקס היסטורי-תרבותי של ניאבאראן

קומפלקס היסטורי-תרבותי ניאבאראן (Niavaran) שוכן בגן גדול של כ - 11 דונם מצפון לטהראן, הוא יפה מאוד ומהווה מוקד משיכה טבעי והיסטורי. המבנים של הקומפלקס הזה שייכים לתקופת הקג'רו והפאהלוי.

בהתחלה המלכים Qajari בחרו את המקום הזה עם אקלים נוח כמו מעון הקיץ שלהם. פתח עלי שאה קאג 'ר למטרות פנאי הורה גן יפה להיבנות באזור עם אקלים מתון מחוץ לעיר טיראן, אשר גודל היה הרבה יותר קטן היום.

זה היה ממוקם ליד כפר בשם "Gorde Vey" או "Gorde Beh" ב ניאבאראן היום שבו הגן נקרא במקום קנה וקנה את השם "ניי ávarán" אשר מאוחר יותר נודע בשם "Niavaran".

אפילו מוחמד שאה באותו גן בנה בניין קטן ופשוט, וחיקוי נסראדין שאה הוא בנה את "ארמון סאהב קרניא". המבנה האחרון שנבנה בתקופת הקג'ארו בגן זה ידוע כארמון אחמד שאח'י.

בתקופת שלטונו של הפאהלבי השני נהרסו כמה מבנים קטנים בגינה זו, וארמון ניאבאראן נבנה בסגנון מודרני כמו משכן אימפריאלי.

כיום האזור כולל את ארמון ניאבראן האקסקלוסיבי, ארמון סאהב קראניה ומוזיאון חווז חאנה, ארמון אחמד שאחי, מוזיאון ג'אהן נאמה, הספרייה הפרטית, מוזיאון הרכב הפרטי וגן הכתובת.

במתחם ההיסטורי-תרבותי של ניאבאראן יש יחידת שימור ושיקום, שחובתה לשמר את כל עבודות הארמונות והמוזיאונים. מתחם זה כולל גם מרכז תיעוד אשר מכיל מסמכים היסטוריים עכשוויים של ארמונות ניאווראן, מסמכים כגון:

אלבום של תשלילים, שקופיות, אוסף של אלבומי תמונות שונים אשר רובם שייכים לתקופת הפהלוי השנייה וחלקם אפילו לתקופת הפאהלוי הראשון שאת נתיניו הם הדמויות, משפחת פהלווי, אירועים רשמיים וטקסים, ההכתרה, המבנים ההיסטוריים, המסמכים הספציפיים בכתב יד של משפחת פאהלבי השנייה וכן המסמכים הקשורים לענייניה הפנימיים של בית המשפט, תקליטי הגרמופון וקלטות האודיו של יצירות מוסיקת פופ קלאסיות, ג'אז, מסורתיות ואיראניות, סיפורים, שירים, שירי ילדים וספרות עכשווית כמו שירי נימה יוסי, אקהבן, ג'האן, קטעי וידיאו של ארמונות ניאבאראן וטקסים רשמיים.

מתחם זה מארח גם תוכניות תרבות ופעילויות כגון סדנאות מדעיות-תרבותיות, מפגשים וסמינרים, תערוכות אמנות מקומיות וזרים

ארמון בלעדי של ניאבאראן

בפינה הצפון מזרחית של הגן ניאבאראן נמצא הארמון ההומאנימי עם משטח של כ - 9000 מטרים רבועים על שתי קומות וקומה וחצי שעבודת הבנייה החלה בשנת 1337 של השמש הגירה על בסיס פרויקט איראני.

בתחילתו של הבניין הזה נתפס כמקום קבלת הפנים המלוכה למגורים של אורחים ברמה גבוהה של בית המשפט, אך במהלך פעולות המבצעת הוא עבר שינויים בפונקציה שימש כמקום מגורים עבור מוחמד רזא Pahlavi ובני משפחתו הוא נשאר האתר המרכזי של המושב הקיסרי.

התוכנית הרביעית של הבניין ויצירת המרחב האדריכלי הפנימי מושפעת מהארכיטקטורה האיראנית תוך שימוש בטכנולוגיה מודרנית. אפילו הקישוטים שלו הם שילוב של אומנות איסלאמית לפני ואחרי, בהם עבודת טיח, מראות וריצוף חזית חיצונית הם יצירת מופת של אמנים איראנים.

רצפת המבנה היא גרניט שחור ותקרת האלומיניום נפתחת מהמרכז. עיצוב הפנים והריהוט של הבניין תוכנן ויושם על ידי צוות צרפתי.

קומת הקרקע של הבניין הזה כוללת פרוזדור גדול שממנו נוצרו כל החדרים סביבו; בין אלה אפשר להזכיר את הקולנוע הפרטי, חדר האוכל, אולם הקבלה, חדר ההמתנה, המסדרונות המשניים וגם האולם הכחול.

בקומה האמצעית של הבניין הזה נמצא חדר העבודה, חדר הישיבות, המשרד, חדר השינה וחדר המגרש.
בקומה השלישית נמצא חדר השינה ומקום מנוחה אחר הצהריים של מוחמד רזא פהלווי, חדר האיפור וההלבשה של פרח דיבה וגם חדרי הבנים והמטפלות.

בסוף הסיור יש חדר במדרגות שבו המדים הרשמיים והצבאיים, המדליות ופרסים של מוחמד רזא פאהלוי נשמרים.
אוסף יקר של ציורים של אמנים איראנים וזרים, כלי חרסינה ודקורטיביים ואפילו אוסף של שטיחים איראניים משובחים לייפות את הסביבות הללו.

 

 

נתח
Uncategorized