Ab Anbar אוצר על ידי שש בדגיר

אנברס אב הם מכלי מים איראניים מסורתיים.
התנאים הטבעיים והאקלים וגודל המדבריות של אזור יזד הם הסיבה להתפשטותם של סוגים שונים של אב-ענבר ברחבי האזור. היום יש בערך 100 של אלה abbars פזורים בנקודות שונות באזור. האבן נבנתה בדרך כלל במרכז שכונות העיר.
הם כוללים ארבעה מרכיבים עיקריים: החאזין (בור המים), הכיפה, הפשייר ומגדל הרוח (באדג'יר).
החזית, בצורת גלילי, נבנתה בתוך האדמה כדי להעביר את המים המגיעים מן הקאנת (תעלות תת-קרקעיות) ולשמור על טמפרטורת המים נמוכה. הכיפה נבנתה בצורת חצי כדור מעל החאזין כדי להגן על המים מפני זיהום הסביבה ולשמור על טריותה. הפשייר הוא מנהרה במעבר חוצה כדי לצייר מים מן החאזין. מגדל הרוח משמש לכוון את זרימת האוויר בתוך האנבר כך שהמים לא יירקבו. מספר מגדלי הרוח יכול לנוע בין 1 ל 6, לפי הצורך. לדוגמה, לאב ענבר של מרים עבאד יש רק באדג'יר אחד, ואילו לאב ענבר "שש בדגירי" יש שש, ומכאן שמו.
אחד מחומרי הבניה העיקריים של האב-ענבר הוא "אגורה", המורכבת מסיד, אפר וחול. זה מרגמה, בנוסף איטום הבניין, משמש גם כדי למנוע את המים מלהיות מעופש.
לרוב האבנים יש גישה אחת ורק לפשייר אחד, אבל לחלקם, בהתחשב בהקשר העירוני, יש שתיים או שלוש כניסות, כמו למשל "אב חנבר", בתחילת "הבזאר" של הקופרסמיתים, אב-ענבר "שיש בדגירי" יש שתי כניסות.
כמה מן החשוב ביותר abbars באזור Yazd הם:
, "חג'ג 'עלי אכברי", "חג'ה", "גולשאן", "רוסטם", "גבע", "קולחדוז'ה" ו"מירזה שאפי " "" ליזד; אב-ענבר "חסן עבאד" במייבוד; את abb ענבר "Jadde Deh Bala" ב Taft ואת ab-anbar "Kashtkhan" ב Rostaq.