Sa'die

הסעדי הוא המסואולאו של סעדי משירז, משורר פרסי בעל שם עולמי, מחבר הבוסתן והגולסטאן, אשר בקרב האיראנים התפרסם בשם "אדון המילה".

המאוזוליאום ממוקם ברובע "סעדי", בקילומטר 4 צפונית-מזרחית למרכז שיראז, למרגלות הר פנדנדז ובסמוך לגן דלגושה, שהיה בית המגורים של שנות חייו האחרונות של משורר. במאה ה- 13 הוקם כאן קבר בהוראתו של חאג'ה שמס-א-דין מוחמד סעבדיוואני, שר אבקה חאן. קבר זה נהרס ב- 1589 בהוראת מושל יעקוב זולקדאר פארס ושוב נבנה ב- 1773 על פי החלטתו של חרים חאן זנד.

העיצוב הפרימיטיבי של בניין זה כלל שתי קומות. הקומה התחתונה הסתיימה במסדרון, שם שכן גרם המדרגות המוביל לקומה השנייה. משני צידי המסדרון היו שני חדרים עם עמדות ישיבה. קברו של סעדי היה במרכז מעקה עץ בחדר המזרחי. בצד המערבי של המסדרון היו שני חדרים נוספים, באחד מאותם שורייד (Fasih-ol-Molk), נקבר מאוחר יותר משורר עיוור משיראז (XIX-XX). הקומה העליונה של הבניין דומה לקומה התחתונה, פרט לכך שלא הוקם חדר מעל החדר המזרחי שהכיל את קברו של סעדי, כך שתקרת החדר הגיעה לגובה של שתי קומות. בניין זה בתקופת הקאג'אר (1922) שוחזר על ידי פאת עלי ח'אן סעבדיבן, וכמה שנים אחר כך הוחלפו גם הביבוללה ח'אן גבאם-אול-מולק על ידי מתן אחריות למולה זיינו-אולאבדין שירזי. המאוזוליאום של סעדי שמר עד 1948 את הקונפורמציה האדריכלית שניתנה לו בזמנו של קארים חאן זנד. ב- 1950, התחייבה התאחדות המורשת הלאומית של איראן, ביוזמתו של עלי אשרחר חכמת, לבנות את המאוזוליאום הנוכחי, שלוקח כדוגמן את ארמון צ'הל סוטון. הבנייה הופקדה על ידי האדריכל מוהסן פורובי והבניין החדש נחנך ב- 1952.

שטח המאוזוליאום הנוכחי מכסה משטח של 10395 m2, ואילו משטח הבניין המשמש כמוזוליאום הוא כ 257 m2. הכניסה לאזור המאוזוליאום ממוקמת בכיוון הכניסה לקבר ותוכננה ונבנתה על ידי האדריכל הצרפתי אנדרה גודאר. למוזוליאום צורה מעוקבת עם שמונה עמודים מול החזית. הבניין כולל שני אכסונות בניצב. קבר סעדי ממוקם בפינה שבין שתי האכסניות הללו. פנים המבנה הוא בעל צורה מתומנית עם קירות שיש ותקרת כיפה כחולה. אבן הקבר ממוקמת במרכז המבנה ומעוטרת באריחי מג'וליקה בצבע טורקיז. שמונה הצדדים הפנימיים של הבניין מעוטרים בשמונה כתובות שנלקחו מכתבי סעדי, על ידי הקליגרף אברהים בוזארי. הצד השמאלי של הבניין קשור לקבר שוריד שיראזי דרך פורטיקו מרוצף שחור בן שמונה קומות, שקירותיו היו מעוטרים בקליגרפיה על אריחים כחולים כהים של כמה משירי שוריד. מול הפורטיקו הזה יש אגן, שם נהוג לזרוק מטבע כדי לראות את המשאלה מתגשמת.

בעומק מטר 10, מתחת לחצר המאוזוליאום, פועל תעלה תת קרקעית שמימיה מכילים גופרית וכספית ושופכים למיכל המכונה "מיכל הדגים". למכל זה משטח של 30,25 m2 והוא מחובר במדרגות 28 לחצר המאוזוליאום. עיטור האריחים של האמבט הזה, העוקב אחר סגנון תקופת הסלג'וק (המאות ה- 11-12), תוכנן ויושם ב- 1946 על ידי טירנדז. מעל אגן זה יש צוהר מתומן ושני צדדי צוהר מרובעים אחרים נמצאים בשני צידיו. שטיפה במי תעלה זו היא אחת המסורות העכשוויות בקרב תושבי שיראז לרגל חג ליל צ'חרשנבה סורי (חג השריפות בליל יום רביעי האחרון של השנה).

המאוזוליאום של סעדי נרשם בין יצירות המורשת הלאומית של איראן מ- 1974.